יום שבת, 18 בפברואר 2012

שלג ולא בחרמון!

שלג, בישראל יש אנשים שחולים על שלג בלבם. עד כדי כך שהם מבקשים שישכימו אותם אפילו באמצע הלילה כדי לראות את פתיתי השלג יורדים אט אט אל הקרקע. היום בבוקר זה קרה- שלג ירד במרכז רמת הגולן. כולם אחוזי התלהבות באו לצפות בשלג, תופעה נדירה יחסית של מזג אוויר בישראל הסוחפת את האנשים להתעניין בכל ממטר קטן שלה. השלג ירד בעוצמה אבל סרב לערם לכדי שכבה לבנה, רק במקומות מעטים השלג הצליח ליצור שכבות. השלג נמס מהר והשאיר טעם של עוד, במיוחד כשכל ההרים סביב מלאים בלבן.
שלג כמו בחו"ל
אנשים ניצלנו את השלג וזרקו כדורי שלג, עד שהשלג הצטבר לכדי שכבה שכיסתה הכל תומתים שבילים עצים מכוניות הכל! אנשים יצאו מדעתם, התחילו מלחמות שלג של כולם לכולם. אנשים מצטלמים בכל מקום אפשרי כדי להוכיח את הרגע. שלג ולא בחרמון . נערם אולי סנטימטר של שלג לקראת שעות הערב וגרם התלהבות מהמשקע הנדיר יחסית בישראל ובמחנה שלנו. למרות הקור ממשיכים לתעד כי יודעים שדבר כזה לא רואים כל יום, פה בישראל. טוב שסגרנו השבוע, היה קשה להאמין שיערם אבל בסוף נערם כמו גדול.
הרים מושלגים- בנטל אביטל ולא לא החרמון!
כל חצי שעה מישהו צועק שלג שלג! יורד שלג! כולם יוצאים ומצטלמים וזורקים כדורי שלג. הגיע זמן שבו פתאום לא הפתיע אותנו שיורד שלג, אבל אחרי כמה זמן אתה מצפה לעוד ומופתע עוד פעם.


קבלו כמה תמונות כדי להוכיח את הרגע  


עקבות בשלג- בידיוק הרעש הנכון 
שמשה קפואה
גם הצמחים קפאו
שכבת שלג שהצטברה לפני הגל הגדול
עצים סטייל אירופה
יום אחרי זה השלוליות קפאו

יום שבת, 4 בפברואר 2012

תותח(נ)ים בקו חי"ר

קו חי"ר היא ההגדרה לכל השמירות המתבצעות על גדר המערכת הגובלת עם מדינת זרה או הרשות, וכן גם הישובים בגדה המערבית. בשביל התותחנים קו חי"ר הוא הפוגה מאימונים בתומ"תים ושבירת שגרה. הקו מאופיין בשמירות ארוכות והתעסקות בהגנה על מדינת ישראל במלוא מובן המילה, בין אם זה בסיור, מחסום או פילבוקס. בקו אתה חווה את עצמך כחייל לוחם הנעזר רק בנשקו האישי ולא בעוצמה שהוא רגיל אליה, התותח.
גדר המערכת
גם אם הקו שקט ונראה משעמם ובלי הרבה אקשן, כשאתה יוצא הביתה אתה מבין שאתה הוא גם זה שיש לו חלק בשקט הזה. בקו אתה פוגש באוכלוסיה הערבית שחייה בשטחים, וחלקם עובדים בישראל בשטחים שבגדר ההפרדה ובתוך שטחי ישראל. כך שיש חשיבות גדולה לבידוק הרכבים והאנשים שנכנסים לישראל. האוכלוסיה הערבית שונה מאיתנו, הם רוכבים על עגלות וחמורים, ברכבים שכבר נעלמו מהכבישים אצלנו לפני עשורים אך הם כמונו רוצים לחיות בשקט, חוץ מהמיעוט הקיצוני.
מעבר הולכי רגל, בבוקר עמוס במכוניות רבות
לי אישית יצא להיתקל בכמה שב"חים שעוברים במחסום, כמסגירים את עצמם. אחד היה קצת מוזר ועבר עם חץ וקשת ועוד כמה פריטים שיכולים להיראות כעוינים. חוץ מזה, ההתפרעות הכי גדולה שיכלה להיות אצלנו בגזרה זה זריקת אבנים של ילדים קטנים המחפשים תשומת לב. אבל יש צד חיובי והוא הסיור, בו אתה נוסע בהאמר ברחבי הגזרה ורואה עולם, שהוא לא רק המוצב שלך.