מבשר בוא הסתיו הוא ...... החצב כמובן. כל שנה אני מפספס את פריחתם, משום שפריחתם נדירה יחסית באזור בו אני גר. השנה החלטתי לפגוש בו למרות עובדה זו. נסענו ליער חרובית, ולצערי לא פגשתי בו באף חצב. אך כשיצאנו מהיער אל הכביש, הבחנתי בכמה פרטים בודדים, בהחלטת הרגע עצרתי בצד הכביש ורצתי לצלם.
ניסיתי לבחון גם אם המושב חצב אכן עומד בשם שלו והתבדיתי לצערי.
 |
| החצבים שפגשתי בצד הדרך |
החצב מאופיין בעמוד תפרחת גדול וחגיגי, עם עשרות פרחים קטנים בצבעי לבן וצהוב במרכז הפרח עם נגיעות סגול בגבעול . שמו נובע בשל כך שהוא "חוצב" בעזרת שורשיו באדמה. הצמח נחשב כחלק מהאתוס של ארץ ישראל ומסמל התחלה חדשה וזמן לחשבון נפש, משום שפורח בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
התכונה המיוחדת של הפריחה בתקופה שלפני עונת הגשמים, כשכל שאר הצמחים עדיין לא חשבו לפרוח מעניקה לחצב זמן בו הם מואבקים כמעט ללא תחרות. וזה מושג ע"י התאמות יחודיות כמו בצל רעיל כדי שלא יואכלו אותו, בצל גדול ושורשים עמוקים כדי לדאוג למים ולחומרים מזינים. מילה לסיום, חבל שיש אנשים שלא מעריכים את יופיו וחשיבותו.
 |
| עוד זווית של החצבים שפגשתי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה